מה קרה לאדם הראשון? לכאורה זה לא מובן: הוא באמת נכשל באכילת עץ הדעת ונטרד מגן עדן, וכתוב בזהר חדש (סוף פרשה זו) שאחרי שהוא חטא, הוא חשב שימות מיד כמאמר הכתוב (בראשית ב' יז'), בכה ושב בתשובה עד שהקב"ה קבל את תשובתו ונתן לו חיים לאלף שנה.

שואל הפרי צדיק: אם אדם הראשון חזר בתשובה, למה הקב"ה לא מחל לו לגמרי? הרי הוא לא הוחזר לגן עדן, וגזירת המיתה לא התבטלה. נוסף לזה, לפי הגמרא (עירובין י"ח:) אדם הראשון חסיד גדול היה, והוא ישב בתענית 150 שנה.

ברור שבלאו הכי הוא וחווה חזרו בתשובה, באם לאו, הוא באמת היה צריך למות מיד.

אמנם מצאנו במדרש רבה (פ' י"ט) שאומר "ואכלתי, אין כתוב כאן אלא ואוכל, אכלתי ואוכל". צריך להבין באמת איך יכול להיות שאדם הראשון ממשיך בכיוון הזה, ואומר במפורש שהוא מוכן להמשיך לעבור את פי השם?

יוצא שהמדרש הזה עומד בסתירה עם הזהר שנוקט בדעה שאדם הראשון עשה תשובה, וכאן המדרש מציג אותו כעומד במרדו. וצ"ע.

הפרי צדיק אומר שיש פה ענין נוסף של "עטיו של נחש", דהיינו שבגלל השפעת הנחש על אדם הראשון, נכנס בלבו טעם בהנאות הגוף, וזה מאוד קלקל אותו. במקום טעם של קדושה שהיה יכול לקבל מאכילת פירות גן עדן, החטא גרם לו להרגיש את הטעם הגשמי שבפירות אלו, וזה הוריד אותו במדרגתו. מכאן ואילך כל הנאה תהיה על פי הרגשת הגוף.

אי אפשר לברוח מזה? נכון, ורק צדיקים גמורים יכולים, כיעקב אבינו, אשר מצאנו אותו אומר ללבן : "תנה לי נשותי", עיין רש"י בפרשת ויצא (כ"ט כ"א), שקל שבקלים לא מדבר בצורה כזו, אלא שלהוליד תולדות התכוון, כי כל הנושא של הרגשת הגוף לא תפס אצלו מקום. ובאמת, כתוב על יעקב אבינו שהוא לא מת, כי הוא זכה לעלות לדרגת אדם הראשון קודם החטא, שהיה אמור לחיות לעולם.

לכן למרות שאדם הראשון חזר בתשובה, מה שגרם החטא, דהיינו הרגשת כוח הגוף והנפילה, לא מוציאים את תיקונם אלא על ידי המיתה. ולכן גזירת המיתה לא יכלה להתבטל למרות שהשם קבל את תשובתו של אדם הראשון.